חללים מסביבנו ואיך נמלא אותם


בכל יום שיעבור התיצבו מולנו חללים-קטנים וגדולים.

חלל יגיע כשקורה משהו טוב,נשאר כמה שניות לחשוב עליו.

חלל יגיע כשנראה מישהו מצליח-נבחר מה לחשוב.

חלל יגיע כשנשבור את היד ויגיע כאב-מה נחשוב באותם רגעים?

חלל יגיע כשמישהו ממש יכעס עלינו ואז נחליט לאן הולכים עם הכעס.

חלל יגיע מיד לאחר שנקרא כתבה בעיתון, וכשנשמע  לשון הרע על איש מסויים.

החללים הללו ממלאים את חיינו, והשאלה הגדולה-מה ניצוק בחללים אלה?

לפעמים נראה אנשים שיכולים לשמוח גם כשקורה להם משהו רע, ולפעמים אנשים מקבלים את כל הטוב שבעולם, ומצליחים לראות רק כמה רע כשהכל מושלם.

מילוי החלל תלוי רק בנו, או שנמלא אותו בכל טוב, או שניסחף אחר רגשות מובילים-ונראה את המציאות רעה.

חלל הוא מתנה ענקית הוא זמן שנוצר לאחר מציאות מסויימת, ומאפשר לנו ליצוק בתוכו את הדרך שנבחר ללכת, או דרך שהמקרה יוביל אותנו.

 כדי להצליח למלא את החלל במציאות טובה ומבט טוב ושלם-חשוב מאוד לדעת- זה לא יקרה לבד, חייבים לבנות את מילוי החלל בצורה שתיצוק את הטוב שנרצה ליצוק.

זה דורש הבנה, זה דורש להחדיר בכל מחשבה על כל מציאות-מיזוג נכון של המוסר המוביל שנלך איתו.

קנאה גאווה וכבוד מוציאים את האדם מהעולם.

אולי לא ממש הוא יוכל להמשיך לחיות, אבל זה מוציא את האדם האמיתי שבנו מהדרך, מחיים נורמאלים ובריאים, אתה חי כמו אדם שבכלל לא נמצא בעולם,אתה לא בעולם הקנאה שבך עובדת ואין לך משמעות.

השאלה מה משאיר אותו? והשאלה מה מכניס את האדם לעולם?

אדם שמתעלם מרגשות שלילים, שמגיעים ממקרים, ולא נותן להם להשפיע עליו, לא נותן להם למלא לו את החלל,משאיר את עצמו על הקרקע, וככה הוא לא יוצא מהעולם.

ואדם שלוקח את המקרים שקורים, וממלא את החללים של המציאות שלו,ושל איך הוא מסתכל על המציאות הרעה, ומוביל אותה למקום הכי טוב שיכול- שולט על רגשות, כעסים, קנאה, שנאה, תחרות, ובמקום להכניס שלילי לשלילי, מייצר לחלל שנוצר חיובי-זה אדם שמכניס את עצמו לעולם, שמוביל את המציאות, שמצליח לבחור בהווה ובעתיד בדיוק במה שהוא מאמין.

 זה דורש אין סוף תרגול השלב הגבוה של למלא את החלל בחיובי מוחלט, לפעמים שנים של עבודה, אבל כשזה הופך להיות כאוטומט, החללים מתמלאים בטוב נצחי, ובאור אינסופי מעורר התפעלות, מקסים ומרגש.

החלל הגדול ביותר שנוצר לי היה לאבד את אבא שלי בגיל עשר.

אבא היה הדבר היציב, הבריא, החזק, והשמח ביותר שהיה לי בחיים.

הוא התחיל לחלות, ואחרי עשרה חודשים נפטר.

מצאתי את עצמי בחלל עצום, בתוך בור עמוק מאוד,ובחוסר הבנה למה זה קרה.

את החלל הזה השתדלתי למלא בהמון אופטימיות, בהמון הכרת הטוב על מה שכן קיים, מציאות החיים גם חייבה אותי לקחת את המושכות, ולהחליף את אבא.

ודבר נוסף תמיד כשחשבתי עליו, משהו פנימי אמר לי שגם אם אבא לא נמצא פיזית- הוא תמיד מלווה אותי בכל צעד בחיים.

וכך החלל התמלא במחשבות שלקחו אותי למקום הכי טוב שיכולתי להגיע.

לפעמים צריך קצת השראה כדי להצליח במילוי נכון של החלל- אז כדאי לעצום עיינים, ולהקשיב לפעולת הלב המדהימה, נתינה של טוב(דם טוב שמובל בכל רחבי הגוף בכל פעימה) קבלה של רע(דם חסר ערכי חמצן שחוזר מכל האיברים) ואז בחלל הזה הלב המדהים, הופך את הרע לטוב, וכל הדבר המדהים הזה קורה כל רגע עמוק בתוכנו, 

נשאר רק להבין את פעולת הלב ולהעתיק אותה למציאות, למלא חללים תמיד בטוב כי הטוב הזה הוא החיות שלנו.

ולהפך להבין שאם מכניסים רע בחללים, ברמת המחשבה, זה מוציא את האדם מהעולם-הוא מפספס בענק.

תודה ענקית על הזמן היקר שלך.